<h1>הלכות לולב להרמב"ן</h1>
<h2>דף לז:</h2>
ואני אומר טעו בפירוש הירושלמי וטעו בפירוש דברי הראשונים, וכך פירושה של סוגיא ירושלמית זו, צריך לנענע שלשה פעמים כלומר שינענע הלולב בהולכה והבאה. ר' זעירא בעי ההולכה נענוע אחד וההבאה נענוע אחד ודיו בהולכה אחרת, או דילמא צריך הוא שיוליך ג' פעמים ויביא ג' פעמים [והולכה] והבאה שתיהן פעם אחת מיקרו, וג' פעמים דקתני מתניתא קא מיבעיא ליה מאי שלשה פעמים אי הכין פעם אחת והכין פעם אחת או דילמא הכין והכין הכל פעם אחת הן, והסוגיא שבגמרא ההיא מוכחת כן דאייתי עלה בסמוך תמן תנינן צריך לכסכס שלשה פעמים בכל דבר ודבר ר' [א"ה, מכאן חסר בכת"י, והשלמנו ע"פ מגן אבות להמאירי, עי"ש. זעירא בעי הכין חד והכין חד או דילמא הכין והכין חד, וזו הבעיא השניה פשוטה ומבוארת בתלמוד שלנו במס' נדה פרק האשה [ס"א ע"ב] במאי דאמרינן שבעה סמנין מעבירין על הכתם רוק תפל ומי גריסין וכו' וצריך לכסכס שלשה פעמים על כל אחד ואחד ובעי עלה ר' זירא איתויי ואמטויי תרי או דלמא איתויי ואמטויי חד תיקו, והנה בכאן שהבעיא של ר' זירא אינה אלא בפירוש שלשה פעמים דמתניתין אם ההולכה וההבאה נקראים פעם אחת או שני פעמים, וזו מלמדת על חברתה, שאף הבעיא הראשונה כל ספיקתו של ר' זירא על שלשה פעמים דתני במתניתא היא, אבל על כל דבר ודבר דקתני פירושו על כל פרק ופרק שמנענעין בו את הלולב, בהודו לה' תחלה וסוף ואנא ה' הושיעה נא, כשם שפי' כל דבר דגבי כתמים בכל אחד ואחד משבעה סמנים שמכסכסין בהם.
וזו לפי הנוסחא הזו שכתבוה אלו הגאונים, אבל בסוגיא ירושלמית שלנו אין בה גבי סמנים דקתני במתניתין אלא צריך לכסכס שלש פעמים ור' זירא בעי וכו' ואין כתוב בהם על כל דבר ודבר, ומ"מ בין לנוסחת הגאונים בין לנוסחא שלנו הדבר פשוט שאין בלולב אלא שלש פעמים של נענוע של הולכה והבאה, וכן פירוש דברי הגאון שהוזכר בהלכות, צריך לנענע שלש פעמים בהולכה והבאה בכל פעם ופעם מלבד מוליך ומביא מעלה ומוריד, לומר שחוזר אח"כ ומוליך ומביא שלש פעמים...
ודברים אלו הכתובים בהלכות, של רבינו חננאל הם, וזהו לשון רבינו חננאל וכתוב בפירושו, כיון ששנינו לולב שיש בו שלשה כדי לנענע בו כשר, אמרנו (היאך) [והיכן] היו מנענעים בהודו לה' תחלה וסוף ובאנא ה' וכו', ונענוע זה זולתי מוליך ומביא מעלה ומוריד [וכמו] ששנינו במשנתינו בענין שתי הלחם וכבשי עצרת, אמר רבא וכן בלולב, וצריך לנענע בהולכה והבאה שלש פעמים זולתי מוליך ומביא מעלה ומוריד, וכן קבלנו מאבותינו והעמידונו על עיקר זה מתלמוד ארץ ישראל דגרסינן התם רב חייא בר אשי בשם רב נוטל לולב ומנענע שופר ותוקע וכשמגיע זמן ק"ש קורא ומתפלל, תני צריך לנענע שלש פעמים על כל דבר ודבר ובעי ר' זעירא הכין חד וכו', כלומר כבר אמרנו צריך לנענע שלשה פעמים, ובעי ר' זירא ההולכה תחשב פעם אחת וההבאה פעם אחת, או ההולכה וההבאה פעם אחת נחשבם וצריך להוליך ולהביא שלש פעמים, וכן תני בנדה בענין סמנין שמעבירין על הכתם וצריך לכסכס שלש פעמים על כל אחד ואחד ור' זירא בעי הכין חד והכין חד או הכין והכין חד ולא אפשיטא, וכיון דלא אפשיטא עבדינן לחומרא שלש פעמים הולכה והבאה בכל אחד ואחד שלש פעמים, אלו הן דברי רבינו חננאל ז"ל, והם הם הדברים שכתב רבינו הגדול בהלכותיו, ודבריו מפורשים לומר שנענוע זה הוא מוליך ומביא וחוזר ומוליך ומביא וחוזר ומוליך ומביא שיהו שלש פעמים, וכן יראה מדבריו שעיקר נענוע האמור בלולב בין בשעת נטילה בין בשעת ההלל הם נענוע הולכות והבאות אלו, ורבא דקאמר וכן בלולב הצריך עוד למוליך ומביא ומעלה ומוריד פעם אחת לקיים מצות תנופה ככבשי עצרת, וכמדומה שהוא מנענע תחלה בהולכה והבאה שלש פעמים שהוא עיקר הנענוע, וחוזר ומוליך ומביא מעלה ומוריד לעצור רוחות רעות וטללים רעים, זהו דעתו של רבינו חננאל ז"ל.
ורבינו הגדול ז"ל כתב בהלכות בלשון איכא מאן דאמר מפני שלפי הגמרא שלנו אין בלולב אלא מוליך ומביא מעלה ומוריד, וזהו נענוע השנוי בכל מקום, ומעיקרא הוה סלקא דעתין [נענוע] דקתני מוליך ומביא הוא, ורבא חידש והוסיף שאף הוא מעלה ומוריד כדרך כבשי עצרת, אבל נענוע אחר לא, והירושלמי חולק עם הבבלי, אי נמי קסבר רבא מוליך ומביא ומעלה שלש פעמים אבל מוריד אינו מן המנין, וחידושו של רבא הוא להיות מעלה כדי להיות העלאתו במקום נענוע אחר, ואם באנו לסמוך על הירושלמי אף אנו נאמר דמוליך ומביא שלש פעמים, ואחר כך מעלה ומוריד פעם אחת ודיו, וכן נהגו הראשונים וכדכתב רבינו בהלכותיו וכן המנהג].
